(שנקר) רצאבי נ' שדה גלובל אחזקות בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעת ליתן לה רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 4,655,803 ₪, המהווים יתרת התמורה בגין חוזה מכר מקרקעין שנחתם בין בעלי הדין. יתרת התמורה כוללת ריבית מוסכמת בגין איחור בתשלומים שמועדם נקבע בהסכם המכר, (שיעור של 1.5% לחודש) וכן את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר כפיצוי "מוערך מראש" במקרה של הפרת יסודית של ההסכם ובנוסף כולל סכום התובענה גם את המיסים העירוניים ואגרות מים שהיה על הנתבעת לשלם לתקופה החל מהמועד שנקבע בהסכם.

2.ביום 1.3.12 נחתם הסכם מכר בין בעלי הדין (נספח ב' לכתב התביעה) לפיו תמכור התובעת את נכס המקרקעין המצוי בבת ים, שבבעלותה, לנתבעת תמורת הסך של 7,208,000 ₪. לוח התשלומים פורט בסעיף 5 ב. של ההסכם ובהתאם היה על הנתבעת לסיים את תשלום מלוא התמורה עד ליום 1.7.12. תחת זאת אחרה הנתבעת לשלם חלק מן התשלומים ששילמה לעומת המועדים שנקבעו בהסכם ויתרתם בסך 3,091,500 ₪ (קרן בלבד) לא שולמה עד היום.

3.לאחר התראות חוזרות ונשנות ולאחר שחלף זמן וההסכם לא קוים כלשונו עתרה התובעת מבית משפט לחייב את הנתבעת לשלם לה את יתרת התמורה בתוספת הריבית ההסכמית. כן עתרה לחייב את הנתבעת בפיצוי המוסכם כמופיע בהסכם, שכן לטענתה הפרה הנתבעת הפרה יסודית את ההסכם משאחרה איחור מהותי בתשלומים (שכאמור לעיל חלקם לא שולם עד היום).

4.בבקשתה למתן רשות להתגונן מודה הנתבעת כי היא חייבת את כל גובה הקרן בתוספת ריבית, אך לא הריבית ההסכמית אלא "ריביות אשר סוכמו בפיצוי לאחרונה" (סעיף 26 לתצהיר), ומבקשת לשלם את התמורה "בפריסה בתשלומים חודשיים אשר יוסכמו", כן טענה כי "לתובעת אשם תורם בעיכובים אשר נגרמו".

עוד טענה הנתבעת כי אין לחייב אותה בריבית ההסכמית ובפיצוי המוסכם שכן "העסקה נשוא הסכם הרכישה שונתה בהסכמת התובעת ובא כוחה" כך ציינה כי "מועדי התשלומים שונו בהסכמתה של התובעת, הריביות ששולמו בגין העיכובים בתשלומים שונו בהסכמתה של התובעת ואף הפיצוי בגין העיכובים שונה בהסכמתה של התובעת" (סעיף 4 לתצהיר).

לטענתה בוצעו השינויים בדרך של התנהגות.

בתצהירה המצורף לבקשה לרשות להתגונן טענה הנתבעת כי לתובעת 'אשם תורם' בכך שהציגה את ההמחאות שניתנו לה (חרף בקשת הנתבעת לב"כ התובעת "שימתין מספר ימים עם הפקדת ההמחאות" (סעיף 42 לתצהיר) "חשבון הנתבעת הפך לחשבון מוגבל עקב ההפקדה של כל ההמחאות יחד בניגוד לסיכומים ..." (סעיף 47 לתצהיר).

אשר לפיצוי בגין העיכובים – טענה הנתבעת כי הגיעה עם התובעת לסיכומים בגין העיכובים שנגרמו והועמדו בהסכמה על סך של 270,000 ₪ (סעיף 59 לתצהיר) וכי סכום זה יבטא את הפיצוי בגין האיחור "ללא דרישת הפיצוי המוסכם המוגדר בהסכם..." (סעיף 62 לתצהיר).

עוד טוענת הנתבעת כי יש לה עילת תביעה נגד הבנק שלא העמיד לה את האשראי שעליו הסתמכה בעת רכישת המגרש וכי "חוזה ההתקשרות בין הנתבעת לתובעת נכרת כתוצאה מהטעייתי ע"י הבנק שהביאני לחשוב כי מדובר בעסקה אשר ביכולת הנתבעת לממן בלוחות הזמנים לה התחייבה, וכי אלולא ההטעייה על ידי הבנק יתכן ולא היתה הנתבעת מתקשרת בהסכם..." (סעיף סעיף 80 לתצהיר), ומשכך היא מבקשת להגיש הודעת צד ג'.

עיקר בקשת הרשות להתגונן מבוססת על טענה להסכמות שונות שלא גובו בכל אסמכתא, אך לדעת הנתבעת ההסכמות מחייבות שכן "הסכמות אשר התגבשו בעל פה הינן מחייבות את הצדדים לכל דבר ועניין, בפרט לאור העובדה שהסכם המכר במפורש מאפשר שינוי ההסכם שלא על דרך הכתב ואינו דורש הסכמה בכתב ו/או חתימת הצדדים" (סעיף 68 לתצהיר).

5.לאחר ששמעתי את חקירת העד מטעם הנתבעת ולאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות להתגונן רק לגבי הסכומים מעבר לסכום של 3,370,000 ₪ חוב לתובעת בו הודתה הנתבעת במפורש, ואליו יש להוסיף גם את הסכום של 8,501 ₪ הוא הסכום ששילמה התובעת (במקום הנתבעת) בגין מיסים עירוניים ואגרות מים כאמור בסעיף 8 ב' לכתב התביעה, אליהם כלל לא התייחסה הנתבעת בבקשת הרשות להתגונן, ואין לה כל הגנה לסכום זה; ובמילים אחרות הרשות להתגונן ניתנת לגבי הטענה לפיצוי מוסכם ולגבי הריבית על פי ההסכם החתום.

6.אמנם הכלל הוא שבית המשפט יסרב ליתן רשות להתגונן: "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ... רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן ..." (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ).

7.בענייננו אין בבקשת רשות להתגונן ולו טענה אחת החולקת על חובת הנתבעת לתשלום יתרת חוב הקרן כמופיע בהסכם; ולא רק שלא חלקה על החוב אלא אף הודתה במפורש בחוב זה, בחובתה לשלם את החוב וכן את תוספת ריבית, וכדבריה בבקשה: "הנתבעת עומדת מאחורי התחייבותה והציעה ועדיין מציעה לשלם את מלוא התמורה בתוספת הפיצוי שסוכם בין הצדדים קרי השלמת תשלום של 3,100,000 ₪ בתוספת 270,000 ₪ בגין העיכוב..." (פסקה שנייה לבקשה) וכך חזרה על דבריה בתצהיר (סעיף 7, סעיף 63).

לא רק זאת אלא שחלפה למעלה משנה וחצי (!) מאז חלף המועד לתשלום מלוא התמורה, ועד היום לא שולמה יתרת החובה, חרף עמדת הנתבעת במסגרת המיילים ששלחה כי "כל הסכומים ישולמו ..." (מש/3).

יודגש כי אין למבקשת כל טענה נגד עצם החיוב לשלם את מלוא התמורה כמופיע בהסכם בתוספת ריבית שהיא בעצמה ציינה, ולשיטתה הוסכמה על הצדדים.

8.במסגרת בקשת הרשות להתגונן העלתה הנתבעת טענות כי הוסכם על מועדי תשלום אחרים (אם כי לא ידע לומר את המועדים), וכי הוסכם שהנתבעת לא תהיה זכאית לפיצוי המוסכם אלא לפיצוי שהוסכם עליו בסך 270,000 ₪.

אומר כבר כי גם משמיעת העד מטעם הנתבעת, גם מהחומר שעמד לפני התרשמתי כי 'ההתנהגות' הנטענת המאפשרת איחור בתשלומים שאליה מתייחסת הנתבעת כתשתית לשינוי האמור בהסכם – אינה מדברת בשינוי בדרך של התנהגות אלא בהעמדת עובדה לפני התובעת שלנתבעת 'פשוט אין כסף לשלם את היתרה' כך עולה כחוט השני לאורך בקשת הרשות להתגונן ומהמיילים שצורפו כי הנתבעת מבקשת לפרוס לה את התשלומים שנותרו, ומנגד אין כל הסכמה לכך. אמנם ניתן לשנות הסכמים בדרך של התנהגות ולדחות את התשלומים, אך משחלפה לה למעלה משנה וחצי מאז היה על הנתבעת לסיים תשלום התמורה, נראה כי אי תשלום יתרת התמורה לא היה בגלל הסכמות אליהם הגיעו אלא כפי שציינתי - 'העמדת התובעת בפני עובדה' כפי שנטען בסכומי התובעת.

אומר עוד כי בהתאם לפסיקה "כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה" (ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, (29.7.92) (הדגשות שלי – א.נ.ח).

כאמור – מהמיילים שהוחלפו בין הצדדים וצורפו במהלך הדיון לא עלה כי אכן היתה 'גמירות דעת' אלא הצבת עובדה של אי אפשרות של הנתבעת לעמוד בתשלומים.